ניקוי רעלים רגשי על ידי התבוננות יהודית
" להעביר את עצמי תהליך פנימי מחזק, שישמור עליי ויגן עליי מכל מה שקורה מחוץ אליי
זה חובה היום יותר מתמיד
ניראה לי שבגלל העובדה הפשוטה, שאולי, אין לי באמת ברירה אחרת
אלא לייצר בתוכי מציאות חיים טובה ואמיתית
שתתעלה על כל מציאות אחרת"….
הכל רשום
היום אנחנו מבקשים להציע דרך עוצמתית וקדושה,
עתיקת יומין ומנוסה
לתועלת ניקוי הנפש ממשקעי עבר –
באמצעות "חוש הכרת הרע".
הדרך הזו נקראת "התבוננות יהודית".
אז מה היא בעצם "התבוננות יהודית" וכיצד היא עובדת?
הנחת היסוד היא
שכל מפגש שלנו עם חוויית חיים, מותיר בנו רושם.
שיחה עם אדם, ראיית מראה כלשהו, שמיעת שיר וכו',
כל מציאות חיים איתה אנו באים במגע,
נרשמת בתוכנו ומשאירה מעין 'חותם פנימי' שכזה
אותו רושם / חותם פנימי נשמר בזיכרון שלנו לאורך כל חיינו!
כן כן, שמעתם נכון
כ-ל החיים!
[וגם אחריהם, אבל לא זה המקום להרחיב…]
ישנם מקומות אחסון שונים לזכרונות שונים,
הדבר תלוי בעוצמת החוויה, בהשפעתה עלינו
ובכמה אפשרנו לה לעבור תהליך עיבוד והכלה
לפני שהיא נשלחה לאחסון בתאי הזיכרון.
ישנם זכרונות המאוחסנים בקרום המח וישנם בכליות,
והמשותף לכולם זה שהן ממשיכות לחיות בתוכנו
ולנהל אותנו באופן לא מודע ברמה כזאת או אחרת.
במילים אחרות,
מאוד יכול להיות שהמחשבות שרצות לכם עכשיו בראש
לא באמת תכננתם או רציתם לחשוב אותם
הם פשוט ממשיכות סוג של "חיים משל עצמן" בתוככם
מאז שהן נוצרו ועד היום.
מבלי להיכנס לעומק של כוחות הזיכרון,
למרות שזה ממש מרתק וראוי
אנחנו ננסה לגעת ולתאר את עבודת ההתבוננות,
מעלתה, השפעותיה, וחשיבותה לצורך בריאות הנפש
והכי חשוב- איך היא יכול לשמש אותנו בחיי היומיום הפשוטים
בעבודה, בזוגיות, אל מול הילדים, חברים, משפחה
וכמובן – מול עצמנו.
זוכר מי שזוכר אחרון
אז זוכרים מה אמרנו לגבי הזכרונות…?
רשמים וזכרונות מחוויות שהיו לנו בעבר
חיים וקיימים בתוכנו, ומנהלים אותנו בקבוע ובאופן לא מודע,
[תקשיבו לקול הזה שעולה מתוככם כרגע- גם הוא!]
זאת אומרת שבהרבה סיטואציות בחיים
אנחנו יכולים למצוא את עצמנו מגיבים
באופן שלא תואם את הבנתו השכלית,
אפשר ממש לחוש את זה כאילו אנחנו "כפויים" להגיב בצורה מסויימת
על אף ההבנה שהתגובה שלנו לא ראויה ואינה הולמת!
יתכן שאדם ימצא את עצמו כועס שוב ושוב [ושוב]
גם אם הוא למד אלף פעם כבר כמה דבר נורא זה כעס
וכמה הוא יכול ממש להחריב עולמות
ולגרום לכאב ולחולי לעצמו ולסובבים אותו [בהרבה מקרים האהובים עליו ביותר…]
בשכל ההגיוני הוא יודע שכעס היא מידה רעה ומגונה,
אך בפועל הוא שוב ושוב "נופל" לכעס ולא מצליח שלא לכעוס….
איך זה הגיוני? איך זה שזה קורה ככה?
יכול מאוד להיות שבתוכו ישנו זיכרון מסויים או אוסף של זכרונות
הגורמים לו שוב ושוב להגיב בתגובה כעסנית,
ויתכן שבעבר הוא למד ש"על ידי הכעס ניתן להשיג מה שרוצים ובמהירות",
או כמו שיש כאלו שאומרים
מה שלא הולך בכוח – ילך ביותר כוח!
הוא ראה את אביו כועס, או ראה בסרט שמישהו כעס וקיבל מה שרצה
ומתוך כך התקבלה אצלו מסקנת חיים
ש"כעס משרת את המטרה",
מסקנה זו שהתקבלה אצלו בראש
מה שנקרא גם 'במוח הדעת',
ונשלחה לאחסון הרמטי בכליות
ומשם ברוכה הבאה מסקנה יקרה
מעכשיו את מנהלת את מהלך חייו הבוגרים…
עוד דוגמא שתמחיש את העניין:
יש אדם שנוטה להתבייש בפני אנשים,
בכל פעם שהוא נכנס לסיטואציה חברתית הוא נלחץ,
ואם הוא מתבקש לומר משהו בפניהם הוא נעשה אדום כולו
ומאבד את יכולת הדיבור…
למה זה ככה??
יתכן מאוד שחווית עבר שהיתה לו ובה הוא חווה קושי מסוים / טראומה
במפגש מול אנשים – נרשמה אצלו בזיכרון כחוויה שלילית
ומאז אם הוא רק מתקרב למצב דומה,
אותו הרושם מתעורר ומיד נותן אותותיו
בצורה של נשימה מהירה, לחץ , אודם הפנים וכו',
במטרה לשמור על האדם ולמנוע ממנו שוב לחוות מצב של קושי.
אותו הדבר גם לגבי אלימות, עלבון, מריבה
שעוררה בנו רגשות שליליים –
כל חוויות החיים נשמרות ונאגרות בתוכנו
ומנהלות אותנו באופן לא מודע.
קבלו סיפור:
הגיע מקרה פשיעה חמור לחקירה בתחנת המשטרה,
העד המרכזי באירוע מסיבה מסוימת איבד את הזיכרון שלו כמעט לחלוטין
ומפקד תחנת המשטרה שלח אותו לטיפול בהיפנוזה.
במהלך הטיפול, המהפנט הוביל את העד הזה
לשחזר בזכרונו את האירוע שלב אחר שלב,
ובהגיעו אל הרחוב בו התרחש האירוע הוא החל לתאר את הכל!
מלבד תיאור האירוע המרכזי לפרטי פרטים,
הוא שחזר מתוך זכרונו פרטים קטנים הנוגעים לדברים שכביכול הוא בכלל לא שם לב אליהם –
שלטי החוצות שהיו שם, המוצרים שהוצגו בחלונות הראוה,
האנשים שנכחו ברחוב באותו זמן ועוד כל מיני פרטים
שכביכול ניראים ממש לא רלוונטיים, אבל הוא פגש אותם וזכר אותם וסיפר עליהם!
תזכרו!
שום דבר לא הולך לאיבוד, הכל נרשם במערכת הזיכרון!
סיכום קטן לפני שנמשיך:
כמו שראינו, מאחורי הקלעים של מציאות חיינו
ישנו מקבץ עצום של זכרונות עבר המעצבים את מבנה האישיות שלנו,
אותו אנו מזהים בתור "אני"!
[מכירים את השיר אבל אני תמיד אני ??]
ואין זה פלא שאנחנו מוצאים את עצמנו שוב ושוב
מגיבים לחיים מתוך תגובות קבועות ולא ממש מצליחים להשתנות
אל עבר היעד הנכון שתואם את ההבנה השכלית שלנו בהווה
או במילים אחרות-
המקום שאליו אנחנו שואפים, חולמים ורוצים להגיע.
רשימות העבר הם מעין איש קטן היושב בתוכנו
ומנהל אל מציאות החיים הנגלית לעין
הוא בוחר בעבורנו כיצד להגיב, כיצד לחשוב, מה לאהוב וממה לסלוד
הייתם מאמינים??
הפער בין הרצוי – למצוי
בשביל לגשר על הפער בין הרצוי למצוי,
ועל מנת שנוכל לשחרר אחיזה מזכרונות עבר
וגם מכל מיני דיעות ורעיונות של אחרים
שהתגבשו בתוכנו בהיותנו צעירים יותר,
מבלי ששמנו לב אפילו ומבלי שתכננו את זה
ועל מנת להשיב אלינו את כח הבחירה ולבחור את התגובה הרצויה
לכל מציאות כפי מה שנכון בהווה ולא מתוך דפוסים ישנים –
יש צורך אמיתי ועמוק להיכנס אל עולם ההתבוננות המופלא
המכונה גם "עולם הבחירה" ו"עולם החופש".
כאשר אנו נכנסים אל מצב ההתבוננות
אנו למעשה מכניסים את הנפש אל מרחב מקודש
בו כח הריפוי הטבעי מתחיל לפעול ולנקות אותנו
מרשימות עבר ומדפוסים המוטבעים ומושרשים בנו.
כתוצאה מכך, אנו מקבלים שוב את החופש לבחור תגובה
ומפסיקים את התנועה האוטומטית של תגובה משתלחת למציאות!
יש לנו חדשות טובות!
בכל זמן בו אנו ערים, החושים שלנו פעילים
ומביאים אלינו אותות ומסרים מהעולם הגדול.
ישנו חלק בנפש שעבוד נון-סטופ בשביל "לעכל" את אותם מסרים
ולמעשה עסוק בלהבין מה מתרחש במציאות,
להסיק מסקנות, לברור תגובות,
ובפשטות, להתנהל בעולם בשפיות, ביציבות ובהיגיון פנימי.
כאשר אנו נכנסים באופן מודע אל מרחב ההתבוננות,
אנו משהים באופן יזום את המפגש של החושים שלנו עם העולם,
יושבים בחדר שקט, מכבים טלפונים, מוודאים שחמים, נעים ונח
עוצמים את העיניים ונותנים לעצמנו רגע הפסקה.
כוחות הנפש שעד כה עבדו ללא הרף בעיבוד מסרים שהתקבלו באמצעות החושים,
מופנים כעת פנימה כך שבמקום לקבל מסרים מבחוץ,
הנפש שלנו מתחילה ללמוד ולתרגל
[ממש כמו ילד קטן שלומד ללכת…]
איך לדלות מסרים ורשמים מתוך עולמנו הפנימי העשיר.
הזכרונות יצופו, תבניות מחשבה ותפיסות עולם יעלו
ודפוסים והרגלים רגשיים יצטרפו גם הם,
הלא מודע מגיע לביקור אצל המודע
וכולם מתחילים להתערבב יחד
[ממש כמו צעצועים שמתעוררים לתחייה באמצע הלילה]
ומה אנחנו עושים בזמן הזה?
רק צופים מהצד.
מהתכווצות להרחבה
ישנו מקום פנימי שקט בתוכנו אותו אנו מכנים "עמדת המתבונן".
זהו מקום פנימי נצחי ושקט
אשר אינו מושפע כלל מחוויות החיים שכל הזמן משתנות.
בתרגול התבוננות אנו נזכרים באותו מקום,
חושפים אותו, מזהים אותו ושוהים בו.
למעשה אנו עוברים מ"מזדהה" ל"מזהה",
ממצב של "קטנות" הנפש אל "גדלות" הנפש,
מהתכווצות להתרחבות.
זהו החלל הפנימי, השקט, הנסתר, האינסופי
שכדאי לנו מאוד לשהות בו כדי שכוח הריפוי הטבעי
יוכל לפעול על נפשנו ולנקות אותה מכל מה שמוגדר כ"פסולת":
דפוסים רגשיים, תפיסות עולם, זכרונות ועוד
אשר אינם משרתים אותנו עוד היום.
[כמו חולצה שלבשנו בגיל 16 והיא כבר דהויה ובלויה ובקושי עולה עלינו
ואנחנו מתאמצים ללבוש אותה מחדש רק בגלל הנוסטלגיה]
מרחב ההתבוננות מאפשר הצפה של כל מה שישן,
ובאמצעות "חוש הכרת הרע" שמוטבע בתוכנו בצורה טבעית
אנו מבחינים בין אמת לשקר,
בין החולף לנצחי,
בין מה שמעכב אותנו למה שמשרת אותנו
בין מה שבאמת אנחנו רוצים להגיד ובין מה שאנחנו מגיבים באוטומט
וכך נעשה סדר נפלא ומהותי ביותר בעולמנו הפנימי.
למי שלא מכיר את עבודת ההתבוננות,
אנו ממליצים בחום להכיר,
זוהי רפואת נפש עמוקה ופשוטה
ומאוד זמינה בעבורנו
היום יותר מתמיד – היא ממש MUST !
אנו מזמינים אתכם לנסות בעצמכם
ולתרגל כלי עוצמתי במיוחד שיילך איתכם לכל החיים
הצטרפו אלינו לקורס "והתבוננת" – הריפוי המופלא של הנפש
שבו תעברו תהליך עומק משמעותי ביותר
תלמדו ותתרגלו את ההתבוננות בתוך החיים שלכם
ותאפשרו לעצמכם לעשות ניקוי רעלים רגשי
ולהשיל מעליכם את מה שכבר מכביד
לכל הפרטים והרשמה לקורס והתבוננת הקרוב
לחצו ממש כאן
👇🏽
אני רוצה ללמוד את אומנות ההתבוננות ולשחרר את המיותר בחיי! >>
