fbpx

 

אין אדם שאינו מכיר את ספר הזוהר הקדוש, ואלו מאיתנו שכבר צועדים אל תוך חכמת הפנימיות והקבלה, בוודאי מכירים את 'בעל הסולם'. זהו הכינוי שקיבל רבנו יהודה לייב הלוי אשלג זצו"קל, על כך שחיבר את פירוש 'הסולם' לספר הזוהר, ספר יסודי בלימוד הצד הפנימי של היהדות. הרב אשלג ראה חשיבות עצומה בהנגשת לימוד הקבלה לציבור. במאמר "עת לעשות" הודיע שכל מטרתו היא לתת פנים חדשות לעבודת ה' ולתיקון ישראל וכלל האנושות.

הרב אשלג, שנולד בוורשה בשנת תרמ"ה, היה ידוע כלמדן מעמיק ותשוקתו ללמידת חכמת הקבלה החלה עוד בצעירותו. לפי עדותו, שהתפרסמה במכתב שכתב לאברהם מנדל בראונשטיין, סיפר על הרב שממנו למד וקיבל את חכמת הקבלה: "רבי היה מפורסם בכל העיר כסוחר נאמן, אבל בחכמת הקבלה, לא הכיר בו שום בן אדם עד היום הזה." במכתב מתואר אותו סוחר נאמן בשם "מורי הקדוש" מבלי לגלות את זהותו, והיא לא נחשפה מעולם.

הסמיכות בין הילולת רבנו יהודה לייב הלוי אשלג ופרשת "האזינו" מרתקת.  כמו שדמות 'בעל הסולם' ייחודית בתוך ה'נוף' היהודי, כך גם פרשת "האזינו" ייחודית מבין פרשיות התורה. פתחו והתבוננו בעמודי הפרשה וגלו: במקום שורות ארוכות ופסקאות מלאות, מולנו כתובים שני טורים ארוכים של מילים קצרות, המצטיירים כשני סולמות, כפי שלעיתים כותבים שירה. רוב הפרשה היא שירתו המסכמת של משה רבנו לעם ישראל.

"הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם וַאֲדַבֵּרָה; וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ אִמְרֵי-פִי".

שירת משה, כמו כל התורה, מדברת אל הכלל. אך גם מדברת אל כל אחד ואחת מאיתנו כפרט. אחד הדברים שמוסר לנו משה רבנו בשירה הזאת הוא שטוב כי בני ישראל ילמדו ממעשיהם מכאן ולהבא. אחד הפרושים לפסוק הראשון בפרשת "האזינו" מלמד אותנו ש'שמים' הם האנשים העוסקים בעניינים רוחניים, ולכן שייך להם לשון האזינו – כמאזינים למישהו שנמצא קרוב. לעומת זאת, 'ארץ' הם אלו שעוסקים בדברים ארציים ולכן שייך אצלם שמיעה – מלשון שמועה.

שני סוגי האנשים הללו נמצאים בתוך כל אחד ואחת מאיתנו. שמים וארץ, בני ישראל ובית יעקב, הנשמה והגוף. כאשר אנו מפנימים שהפסוק הראשון אכן מחלק בין תודעת הנשמה לתודעת הגוף ובמקביל פונה לשניהם כיחידה אחת, נוכל להעמיק בהתבוננות על הכתוב. בהמשך הפרשה כתוב "שִׁחֵת לוֹ לֹא, בָּנָיו מוּמָם" – בוא נתפוס את כוונת הפסוק, בעזרת סולמו של 'בעל הסולם' אשר הדגיש והנגיש לנו את הפנימיות בדברים. ההשחתה היא לו, בתוכו – בפנימיותו. ההשחתה איננה ב"בָּנָיו מוּמָם", מחוצה לו.

כאשר האדם מודע לתקן את ההשחתה שיש לו, זה משפיע גם מחוצה לו על המציאות. החיסרון אינו מתחיל בחוץ, הוא מתחיל בפנים. כאשר רואה האדם חסרון מסויים בזולת, צריך להשכיל ולהבין שהחיסרון בו – שיראה את זה אצל עצמו. אם האדם רואה מעלה – שיראה אותה אצל הזולת. זוהי הדרך ליצירת שלמות. ככה האדם מפסיק לראות חסרונות בעולם. כי כאשר אנו רואים את החסרונות בתוכנו ומכירים בהם – אז למעשה אין חסרון, יש מודעות. בסוד הפסוק, "וְעוֹד מְעַט, וְאֵין רָשָׁע; וְהִתְבּוֹנַנְתָּ עַל-מְקוֹמוֹ וְאֵינֶנּוּ" (תהילים ל"ז י'). 

הרמז לכך בפרשת "האזינו" שנמצא בפסוק: "שִׁחֵת לוֹ לֹא, בָּנָיו מוּמָם" פותח לנו הזדמנות לתיקון הראיה על המציאות – תיקון המצוי בעיננו. כשאנו מתבוננים במה שהשחתנו ללא הזדהות ומתוודים בכנות, אנו מתחילים לתקן באמת. ביכולתנו לעשות תיקון חזק על ידי וידוי ביום הכיפורים, שמיישר קו עם הילולת 'בעל הסולם' ביום רביעי, 15.9 – למניינם.

בעזרת הבנתו של 'בעל הסולם' את פנימיות שירת משה רבנו, ומטרתו להנגיש את אמת הדברים לכל נפש, אנו זוכים לדעת חדשה שאיתה נוכל לתקן את תפיסות עולמנו הפנימי, ולהשפיע לכל הסובבים אותנו. וכמו שכתב רבנו יהודה לייב הלוי אשלג זצוק"ל בספר 'פרי חכם':

".. ואדרבה אני שש ושמח באותם הקלקולים הגלוים, ומתגלים. אמנם כמה אני מתאונן ומצטער, על הקלקולים שעדיין לא נתגלו, ועתידים להתגלות, כי קלקול הטמון הוא באפס תקוה, ותשועה גדולה מהשמים – היא ההתגלות שלו, כי זה הכלל, שאין לך נותן מה שאין בו, ואם נתגלה עכשיו, אין שום ספק שהיה גם מעיקרא, אלא שטמון היה, לכן שמח אני בצאתם מחוריהם, כי תשים עיניך בהם ויהיו גל של עצמות."

הדליקו נר לעילוי נשמת רבנו יהודה לייב הלוי אשלג – זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל.

בקרו באתרינו בעזרת דפדפן מודרני

דילוג לתוכן