רפואת הרמב”ם – חלק א’ - אילמה המרכז הגבוה לרפואה טבעית

הרמב"ם ותורתו במאמר של אילמה רפואה טבעית

בערב פסח ,י”ד בניסן , שנת תתצ”ח ( 28 לחודש מרץ, שנת 1138) נולד הרופא הגאון וגדול חכמי ישראל בכל הדורות, רבי משה בן מימון או בקצרה הרמב”ם בקורדובה שבספרד.

הרמב”ם נחשב לאחד מגדולי הפוסקים בכל הדורות, מחשובי הפילוסופים בימי הביניים, איש אשכולות, מדען, רופא הגוף והנפש, חוקר ומנהיג.

עליו נאמר: “ממשה עד משה לא קם כמשה” והוא הוכתר בכינוי: “הנשר הגדול“.

את חינוכו והשכלתו רכש הרמב”ם בעיקר מאביו רבי מימון וממורו של אביו רבי יוסף אבן מיגאש.

הרמב”ם היה מטובי הרופאים בקהיר והוא שימש כרופאו של המלך צלאח א- דין ומלבד עבודתו בחצר המלך הוא שימש כרופא העם והעניק מזור להמונים, יהודים ונכרים כאחד.

את ידיעותיו הרפואיות שאב הרמב”ם מהספרות היוונית הקדומה ובעיקר מכתבי הרופא והסופר

קלאודיוס גלנוס ובמקביל לעבודתו הרפואית עסק הרמב”ם בכתיבת ספריו היסודיים ושימש כפוסק ומנהיג לקהילה היהודית.

שמו התנוסס ונשלחו אליו שאלות רבות בהלכה, בריאות ואמונה מכלל יהדות התפוצות.

הרמב”ם ראה באמונה באלוקים יסוד עיקרי ביהדות אשר בלעדיי אמונה זו מאבד היהודי את יהדותו והיה מראשוני המטיפים לשמירת הבריאות, מה שנקרא בימינו: רפואה מונעת ובהנהגותיו הוא מדריך את האדם לתזונה נכונה,הכרת הנפש והתעמלות.

הרמב”ם הכיר את גוף ונפש האדם על בוריו וכתב כתבים רבים בנושא זה.

בבסיס הדברים הוא כתב כי “בריאות הגוף הינה רצונו של ה’ מפני שאדם חולה אינו מסוגל להבין את דרכיי הבורא, חובה על האדם להרחיק עצמו מדברים המסכנים את הבריאות ולנהוג לפי כללים המיטיבים עמה.

עפ”י הרמב”ם מרבית המחלות שבאות על האדם נובעות מאכילה מרובה וממילוי הקיבה וממזונות מזיקים.

הרמב”ם מייחס למזון ודרך עיכולו את הסיבה העיקרית לבריאות או תחלואה עד כדי כך שכתב כי אכילה של מזון רב או מזון מזיק משמשים כסם מוות לגוף האדם ויש לאכול רק כשחשים רעב ולשתות רק כשחשים צמא וגם לפינוייו של המזון הוא התייחס בכך שהוא אמר שאסור להתאפק מלהתפנות ותופעת העצירות משמשת כאות אזהרה והוא טען כי מחלות רבות נובעות כאשר יש עיכוב ביציאה ולכן הוא מעניק משמעות רבה לדרך ולצורה בה אנו אוכלים.

הרמב”ם נתן התחייבות וערבות אישית שבמידה וינהג האדם עפ”י הנהגותיו הבריאותיות לא יסבול ממחלות במשך כל חייו עד שיבה טובה.

וזה כתוב כך במשנה תורה, הלכות דעות, פרק ד’, הלכה כ’:

“כל המנהיג עצמו בדרכים אלו שהורינו, אני ערב לו שאינו בא לידי חולי כל ימיו, עד שיזקין הרבה וימות, ואינו צריך לרופא ויהיה גופו שלם ועומד על בוריו כל ימיו, אלא אם כן היה גופו רע מתחילת ברייתו, או אם היה רגיל במנהג מן המנהגות הרעים מתחילת מולדתו, או אם תבוא מכת דבר או מכת בצורת לעולם…”

 

נהנת מהתכנים?
למדת משהו חדש?

זה הזמן להצטרף למהפכת ה"בריאות הטבעית"
ולהרשם לשנת הלימודים הקרובה של "אילמה"- https://bit.ly/3MYafRk

 

המידע המוצג לעיל הוא מידע כללי בלבד המכיל עצות לשיפור אורח החיים, ואין בו כדי להוות תחליף לייעוץ ו/ או חוות דעת רפואית.
המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.

בקרו באתרינו בעזרת דפדפן מודרני

דילוג לתוכן